|
|
ומחרוזות של דגים: אמאי? להוי *קשר סימן? |
|
|
בקטרא דציידא, דכולי עלמא הכי מקטרי. |
|
|
ולהוי מנין סימן? |
|
|
במנינא דשוין. |
|
|
בעו מיניה מרב ששת: [מנין] הוי סימן, או לא הוי סימן? |
|
|
אמר
להו רב ששת:
תניתוה, מצא [א]
כלי כסף, וכלי
נחושת,
גסטרון של אבר,
וכל כלי מתכות,
הרי זה לא
יחזיר עד
שיתן אות, או
עד שיכוין משקלותיו. |
|
|
ומדמשקל הוי סימן, *מדה ומנין נמי הוי סימן: |
|
|
וחתיכות של בשר וכו': |
|
|
אמאי? להוי משקלא סימן. |
|
|
במשקלא דשוין. |
|
|
ותהוי חתיכה גופה סימן, או דדפקא או דאטמא. |
|
|
מי לא
תניא: מצא
חתיכות דגים,
ודג נשוך, חייב
להכריז.
חביות של יין, ושל שמן, ושל תבואה, ושל גרוגרות, ושל זיתים, הרי אלו שלו! |
|
|
הכא במאי עסקינן? |
|
|
בדאיכא
סימנא בפסקא,
כי הא *דרבה בר
רב הונא,
מחתיך ליה
אתלתא קרנתא. |
|
|
דיקא
נמי דקתני
דומיא דדג
נשוך, שמע
מינה. |
|
|
אמר מר
חביות של יין
ושל שמן ושל
תבואה ושל
גרוגרות ושל
זיתים הרי אלו שלו |
|
|
והא תנן *כדי יין וכדי שמן חייב להכריז |
|
|
א"ר זירא אמר רב מתניתין ברשום |
|
|
מכלל דברייתא בפתוח אי בפתוח אבידה מדעת היא |
|
|
אמר רב הושעיא במציף |
|
|
אביי
אמר אפילו
תימא אידי
ואידי ברשום
ולא קשיא כאן
קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר שנפתחו האוצרות |
|
|
כי הא
דרב יעקב בר
אבא אשכח
חביתא דחמרא
לאחר שנפתחו
האוצרות אתא לקמיה דאביי א"ל זיל שקול לנפשך |
|
|
בעא מיניה רב ביבי מרב נחמן מקום הוי סימן או לא הוי סימן |
|
|
אמר
ליה תניתוה
מצא חביות של
יין ושל שמן
ושל תבואה
ושל גרוגרות
ושל זיתים
הרי אלו שלו
ואי ס"ד
דמקום הוי סימן
לכרוז מקום |
|
|
אמר רב זביד הכא במאי עסקינן ברקתא דנהרא |
|
|
אמר
רב מרי מאי
טעמא אמרו
רבנן רקתא
דנהרא לא הוי
סימן דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך |
|
|
איכא
דאמרי אמר רב
מרי מאי טעמא
אמרו רבנן
מקום לא הוי
סימן דאמרינן
ליה כי היכי
דאתרמי
לדידך האי
מקום אתרמי
נמי לחברך האי מקום |
|
|
ההוא
גברא דאשכח
כופרא בי
מעצרתא אתא
לקמיה דרב
א"ל זיל שקול לנפשך חזייה דהוה קא מחסם א"ל זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה |
|
|
לימא
קא סבר רב
מקום לא הוי
סימן |
|
|
א"ר אבא משום יאוש בעלים נגעו בה דחזא דקדחי ביה חלפי: |
|
|
|