לימא כתנאי,
	ר"י אומר: *כל דבר שיש בו שינוי- חייב להכריז.
	כיצד? מצא עיגול ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות. מכלל דתנא קמא סבר: הרי אלו שלו.
	סברוה: דכולי עלמא סימן הבא מאיליו- הוי סימן, תוספות סימן הבא מאיליו הוי סימן - פרש"י דלשם סימן נתנו שם ולא נפל מאיליו וקשה דאין דרך לתת מעות בככר לסימן אלא י"ל דאימור ידע שנפלו לו שם ומ"ד לא הוי סימן כיון דרגילות לבא מאיליו מסתמא לא ידע כיון שאין ניכר בחוץ אבל סימני בהמה שהן מאיליהן הוי סימן כיון שניכר וכן דבר שאין ניכר בחוץ אם אין רגילות לבא מאיליו הוי סימן.
	ומעבירין על האוכלין.
	מאי לאו- בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי,
	מר סבר: לא הוי סימן,
	ומר סבר: הוי סימן?
	אמר רב זביד משמיה דרבא: אי ס"ד דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן, ומעבירין על האוכלין- ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז?
	אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס- הוי סימן, ומעבירין על האוכלין.
	והכא- בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי.
	דתנא קמא סבר: סימן הבא מאיליו- לא הוי סימן,
	ור"י סבר: הוי סימן. רש"י ור' יהודה סבר הוי סימן - ואף על פי שזה עשוי לידרס - נמי הוי סימן.
	ורבה אמר לך: דכ"ע סימן העשוי לידרס- לא הוי סימן, ואין מעבירין על האוכלין.
	והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי. רש"י ורבה אמר לך כו' - והכא היינו טעמא דר' יהודה משום שאין מעבירין על האוכלין, ותנא קמא הכי נמי אית ליה אין מעבירין, ומשום הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז, וטעמייהו בעיגול - משום דסימן הבא מאיליו הוא, ור' יהודה סבר הוי סימן.
	ת"ק סבר: לא הוי סימן,
	ור"י סבר: הוי סימן.
	איכא דאמרי: סברוה דכ"ע סימן הבא מאיליו הוי סימן, וסימן העשוי לידרס- לא הוי סימן. רש"י איכא דאמרי סברוה כו' - וכי אתמר לימא כתנאי - אאין מעבירין על האוכלין אתמר.
	מאי לאו- במעבירין על האוכלין קא מיפלגי,
	דמר סבר: מעבירין,
	ומר סבר: אין מעבירין.
	אמר רב זביד משמיה דרבא: אי ס"ד סבר ת"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן, ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז?
	אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: דכולי עלמא סברי: סימן העשוי לידרס- הוי סימן, ומעבירין על האוכלין. והכא- בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי,
	דתנא קמא סבר: סימן הבא מאיליו- לא הוי סימן,
	ור"י סבר: הוי סימן.
	ורבה אמר לך: דכולי עלמא סימן העשוי לידרס- לא הוי סימן, ואין מעבירין על האוכלין.
	והכא- בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי,
	תנא קמא סבר: סימן הבא מאיליו- לא הוי סימן,
	ור"י סבר: הוי סימן.
	אמר רב זביד משמיה דרבא: כללא דאבידתא: כיון דאמר "ווי לה לחסרון כיס"- מיאש ליה מינה.
	ואמר רב זביד משמיה דרבא: הלכתא, כריכות ברשות הרבים- הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפיל- הרי אלו שלו, רש"י ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו - דליכא למימר מקום הוי סימן, דהא לא ידע היכא נפיל מיניה. אי דרך הנחה- נוטל ומכריז. רש"י אי דרך הינוח נוטל ומכריז - מקום, ולא יניחם שם, שמא ימצאם נכרי ויטלם, ושמא שכחום הבעלים.
	וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן- לא שנא ברה"ר ולא שנא ברשות היחיד, בין דרך נפילה ובין דרך הנחה- חייב להכריז.: רש"י אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה, דאמר: סימן העשוי לידרס הוי סימן.