ת"ש:
	*כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה?
	הרי שירד לתוך שדה חבירו, וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל, אין תרומתו תרומה; ואם לאו, תרומתו תרומה.
	ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל? ואם לאו?
	הרי שבא בעל הבית, ומצאו ואמר לו :"כלך אצל יפות". אם נמצאו יפות מהן, תרומתו תרומה; ואם לאו, אין תרומתו תרומה! ליקטו הבעלים, והוסיפו עליהן - בין כך ובין כך: תרומתו תרומה.
	וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה.
	אמאי??
	בעידנא דתרם הא לא הוה ידע!
	*תרגמה רבא אליבא דאביי:^"שויה שליח”
	[א] ה"נ מסתברא!
	דאי ס"ד: דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה?!
	והא “אתם” , גם “אתם” אמר רחמנא: *”לרבות שלוחכם” מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם.
	אלא, הכא במאי עסקינן?
	כגון דשויה שליח וא"ל: "זיל תרום" ולא א"ל: "תרום מהני". וסתמיה דבעל הבית, כי תרום מבינונית הוא תרום! ואזל איהו ותרם מיפות. ובא בעל הבית ומצאו, וא"ל:כלך אצל יפות.
	אם נמצאו יפות מהן: תרומתו תרומה, ואם לאו: אין תרומתו תרומה.