)שרי גוריל(

	ת"ש:
	*כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה?
	הרי שירד לתוך שדה חבירו, וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל, אין תרומתו תרומה; ואם לאו, תרומתו תרומה.
	ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל? ואם לאו?
	הרי שבא בעל הבית, ומצאו ואמר לו :"כלך אצל יפות". אם נמצאו יפות מהן, תרומתו תרומה; ואם לאו, אין תרומתו תרומה! ליקטו הבעלים, והוסיפו עליהן - בין כך ובין כך: תרומתו תרומה.
	וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה.
	אמאי??
	בעידנא דתרם הא לא הוה ידע!
	*תרגמה רבא אליבא דאביי:^"שויה שליח”
	[א] ה"נ מסתברא!
	דאי ס"ד: דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה?!
	והא “אתם” , גם “אתם” אמר רחמנא: *”לרבות שלוחכם” מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם.
	אלא, הכא במאי עסקינן?
	כגון דשויה שליח וא"ל: "זיל תרום" ולא א"ל: "תרום מהני". וסתמיה דבעל הבית, כי תרום מבינונית הוא תרום! ואזל איהו ותרם מיפות. ובא בעל הבית ומצאו, וא"ל:כלך אצל יפות.
	אם נמצאו יפות מהן: תרומתו תרומה, ואם לאו: אין תרומתו תרומה.

)אדם זרק(

	אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק, אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו. אמימר ורב אשי אכלי, מר זוטרא לא אכיל.
	אדהכי אתא מרי בר איסק, אשכחינהו, וא"ל לאריסיה: אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא?
	אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא: השתא אמאי לא אכיל מר?
	והתניא: אם נמצאו יפות מהן-תרומתו תרומה!
	אמר להו, הכי אמר רבא: לא אמרו” כלך אצל יפות “אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצוה הוא, וניחא ליה. אבל הכא- משום כסיפותא הוא דאמר הכי.
	תא שמע: *עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה” בכי יותן .“ נגבו אף על פי ששמח- ” אינן בכי יותן .“
	טעמא מאי?
	לאו משום דלא אמרינן, כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה, מעיקרא נמי ניחא ליה?
	שאני התם, דכתיב ”כי יתן “ עד שיתן.
	אי הכי, רישא נמי?!
	התם כדרב פפא. דרב פפא רמי: כתיב ”כי יתן “וקרינן ”כי יותן ,“הא כיצד? בעינן, ”כי יותן “דומיא ד”כי יתן ,“ מה יתן לדעת אף כי יותן נמי לדעת.

)יהושע גולדמחר(

	ת"ש *דא"ר יוחנן משום *רבי ישמעאל בן יהוצדק:
	מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת?
	דכתיב ^וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה.
	מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם!
	יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם ואיסורא דומיא דהיתירא.
	מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שרא אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה.
	תיובתא דרבא תיובתא.
	*והלכתא כוותיה דאביי ^ביע"ל קג"ם.
	א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו?
	אמר ליה כיון [א] דאיכא שקצים ורמשים דקא אכלי להו מעיקרא יאושי מיאש מנייהו.
	^*יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי?
	אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן!
	מוחזק ועומד מאי?
	כרכתא מאי?
	אמר ליה אסירן: