|
|
ת"ש |
|
|
*כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה |
|
|
הרי
שירד לתוך
שדה חבירו
וליקט ותרם
שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאו תרומתו תרומה |
|
|
ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו |
|
|
הרי
שבא בעל הבית
ומצאו ואמר
לו *כלך אצל
יפות אם
נמצאו יפות מהן
תרומתו
תרומה ואם
לאו אין
תרומתו
תרומה ליקטו
הבעלים
והוסיפו
עליהן בין כך
ובין כך תרומתו
תרומה |
|
|
וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה |
|
|
אמאי |
|
|
בעידנא
דתרם הא לא
הוה ידע |
|
|
*תרגמה רבא אליבא דאביי ^דשויה שליח |
|
|
[א] ה"נ מסתברא |
|
|
דאי ס"ד דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה |
|
|
והא
אתם ^גם אתם
אמר רחמנא
*לרבות
שלוחכם מה אתם
לדעתכם אף שלוחכם
לדעתכם |
|
|
אלא הכא במאי עסקינן |
|
|
כגון
דשויה שליח
וא"ל זיל תרום
ולא א"ל תרום
מהני וסתמיה
דבעל הבית
כי תרום
מבינונית
הוא תרום
ואזל איהו ותרם
מיפות ובא
בעל הבית ומצאו וא"ל כלך אצל יפות |
|
|
אם
נמצאו יפות
מהן תרומתו
תרומה ואם
לאו אין תרומתו
תרומה |
|
|
אמימר ומר
זוטרא ורב
אשי אקלעו
^לבוסתנא
דמרי בר איסק
אייתי אריסיה
תמרי
ורימוני
ושדא קמייהו
אמימר ורב
אשי אכלי מר
זוטרא לא אכיל |
|
|
אדהכי
אתא מרי בר
איסק
אשכחינהו
וא"ל לאריסיה
אמאי לא
אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא |
|
|
אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר |
|
|
והתניא אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה |
|
|
אמר
להו הכי אמר
רבא לא אמרו
כלך אצל יפות
אלא לענין
תרומה בלבד
משום דמצוה
הוא וניחא
ליה אבל הכא
משום כסיפותא
הוא דאמר הכי |
|
|
תא שמע
*עודהו הטל
עליהן ושמח
הרי זה ^בכי
יותן נגבו אף
על פי ששמח אינן בכי
יותן |
|
|
טעמא מאי |
|
|
לאו
משום דלא
אמרינן כיון
דאיגלאי
מילתא דהשתא
ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה |
|
|
שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן |
|
|
אי הכי רישא נמי |
|
|
התם
*כדרב פפא דרב
פפא רמי כתיב
כי יתן
וקרינן כי
יותן הא כיצד
בעינן כי
יותן דומיא
דכי יתן מה
יתן לדעת אף
כי יותן נמי לדעת |
|
|
ת"ש *דא"ר יוחנן משום *רבי ישמעאל בן יהוצדק |
|
|
מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת |
|
|
דכתיב
^וכן תעשה
לחמורו וכן
תעשה לשמלתו
וכן תעשה לכל
אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה |
|
|
מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם |
|
|
יצאתה
זו שאבודה
ממנו ואינה מצויה
אצל כל אדם
ואיסורא
דומיא דהיתירא |
|
|
מה
היתירא בין
דאית בה סימן
ובין דלית בה
סימן שרא אף
איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה |
|
|
תיובתא דרבא תיובתא |
|
|
*והלכתא
כוותיה
דאביי ^ביע"ל
קג"ם |
|
|
א"ל רב אחא
בריה דרבא
לרב אשי וכי
מאחר
דאיתותב רבא
הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו |
|
|
אמר
ליה כיון [א]
דאיכא שקצים
ורמשים דקא
אכלי להו
מעיקרא יאושי מיאש מנייהו |
|
|
^*יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי |
|
|
אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן |
|
|
מוחזק ועומד מאי |
|
|
כרכתא מאי |
|
|
אמר
ליה אסירן: |
