תלמוד
בבלי מסכת בבא
מציעא דף עט עמוד
א - עמוד ב
תנו
רבנן: השוכר את
הספינה וטבעה לה
בחצי הדרך, רבי
נתן אומר: אם נתן
לא יטול, ואם לא
נתן - לא יתן. היכי
דמי? אילימא בספינה
זו, ויין סתם - אם
נתן אמאי לא יטול?
נימא ליה: הב לי
ספינתא, דאנא מייתינא
חמרא. אלא בספינה
סתם ויין זה, אם
לא נתן אמאי לא
יתן? נימא ליה: הב
לי ההוא חמרא, ואנא
מייתינא ספינתא!
- אמר רב פפא: לא משכחת
לה אלא בספינה
זו ויין זה, אבל
בספינה סתם ויין
סתם - חולקין. תנו
רבנן: השוכר את
הספינה ופרקה לה
בחצי הדרך - נותן
לו שכרו של חצי
הדרך, ואין לו עליו
אלא תרעומת. היכי
דמי? אילימא דקא
משכח לאגורה - אמאי
אית ליה תרעומת?
ואי דלא קא משכח
לאגורה - כוליה
אגרה בעי שלומי!
- לעולם דקא משכח
לאגורה, אלא אמאי
אית ליה תרעומת
- משום רפסתא דספינתא.
- אי הכי, טענתא מעלייתא
הוא, וממונא אית
ליה גביה! אלא מאי
פרקה - דפרקה - לטועניה
בגויה. - אלא מאי
תרעומת? - משום שינוי
דעתא. אי נמי: לאשלא
יתירא.
תנו
רבנן: השוכר את
החמור לרכוב עליה
- שוכר מניח עליה
כסותו ולגנותו
ומזונות של אותה
הדרך, מכאן ואילך
חמר מעכב עליו.
חמר - מניח עליו
שעורים ותבן ומזונותיו
של אותו היום, מכאן
ואילך שוכר מעכב
עליו. היכי דמי?
אי דשכיח למזבן
- חמר נמי ליעכב,
ואי דלא שכיח למזבן
- שוכר נמי לא ליעכב!
אמר רב פפא: לא צריכא,
דשכיח למטרח ולמזבן
מאוונא לאוונא.
חמר דרכיה למטרח
ולמזבן שוכר לאו
דרכיה למטרח ולמזבן.
רש"י
מסכת בבא מציעא
דף עט עמוד א - עמוד
ב
אם נתן
- את השכר, ואפילו
כולו.
לא יטול
- כדמפרש לקמן: דהתובע
ידו על התחתונה.
אם נתן
לא יטול - בתמיה:
והלא טענת התובע
בריא וחזקה מטענת
הנתבע, דאמר ליה
הב לי ההיא ספינתא
גופא, דהא אמרת
לי ספינה זו ואנא
מייתינא כאן חמרא,
ואוליך למקום שהתנית,
דהא אנא יין סתם
אמרי, וכיון דבעל
היין יכול להשלים
תנאו - חייב הספן
להעמיד לו ספינה.
נימא
ליה הב לי ההוא
חמרא - גופיה, ואנא
מייתינא ספינתא
אחריתי הואיל והספן
יש בידו להשלים
תנאו וזה מעכב
- ישלם כל השכר.
לא משכחת
- להא דר' נתן.
אלא
ביין זה וספינה
זו - ולא ביד זה וזה
להשלים, הלכך יד
תובע על התחתונה,
דאמר ליה היאך
אנא לא מעכבנא
מכי מייתית דידך.
חולקין
- אם קבל - יחזיר החצי,
ואם לא נתן - יתן
החצי, שהרי ביד
שניהם להשלים ואם
יעכב הנתבע מליתן
החצי - יעשה תנאו.
השוכר
את הספינה ופרקה
לה בחצי הדרך - קא
סלקא דעתיה שכרה
עד מקום פלוני
בכך וכך, וכשהגיע
לחצי הדרך פרקה
והוציא חבילותיו
ממנה.
ואין
לו - לבעל הספינה
עליו אלא תרעומת.
לאגורה
- להשכירה לאחרים.
רפסתא
דספינה - ריעוע
הספינה, שמתרועעת
בהוצאת חבילות
והכנסת חבילות.
דפרקה
לטועניה בגויה
- בחצי הדרך הוסיף
לתת בה חבילות
שהיו לו לשם, והוא
התנה מתחילה לכך
ליתן בתוכה כאשר
ירצה, והשכר לפי
חשבון המשואות
והדרך, הלכך נותן
לו שכר תוספת המשאוי
של חצי הדרך.
משום
שינוי דעתא - הייתי
סבור ללכת מהר
ולחזור מהר.
לאשלא
יתירתא - צריך אני
לקנות חבלים ביוקר
כאן שכשהספינה
מכבדת צריך להפליגה
אל אמצעית הנהר
למקום מים עמוקים
שלא תהא גוששת,
וצריך חבלים ארוכים,
ואתה לא הודעתני
שאכניס חבלים
