תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עט עמוד א

 

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: השוכר את החמור לרכוב עליה, ומתה לו בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומות. היכי דמי? אי דשכיח לאגורי - תרעומות מאי עבידתיה? אי דלא שכיח לאגורי - אגרא בעי למיתב ליה! - לעולם דלא שכיח לאגורי, ומשום דאמר ליה: אילו בעית למיתי עד הכא - לאו אגרא בעית למיתב? היכי דמי, אי דאמר ליה: חמור סתם - הא חייב להעמיד לו חמור אחר! אי דאמר ליה: חמור זה - אם יש בדמיה ליקח - יקח! - לא צריכא בשאין בדמיה ליקח. - אם יש בדמיה לשכור - ישכור! - רב לטעמיה, דאמר רב: לא מכלינן קרנא. דאתמר: השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך. אמר רב: אם יש בדמיה ליקח - יקח, לשכור - אל ישכור. ושמואל אמר: אף לשכור - ישכור. במאי קמיפלגי? רב סבר: לא מכלינן קרנא, ושמואל סבר: מכלינן קרנא. מיתיבי: יבש האילן או נקצץ - שניהם אסורין בו, כיצד יעשה? ילקח בו קרקע, והוא אוכל פירות. והא הכא, כיון דכי מטי יובל קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא! - הכא במאי עסקינן - דזבין ליה לשתין שנין. דאמר רב חסדא אמר רב קטינא: מנין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל - שנאמר +ויקרא כ"ה+ והארץ לא תמכר לצמיתות - מי שאין שם יובל - נצמתת, יש שם יובל - אינה נצמתת, יצתה זו שאף על פי שאין שם יובל - אינה נצמתת. - סוף סוף, לכי מטו שיתין שנין קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא! - אלא, הכא במאי עסקינן - בזמן שאין היובל נוהג. - הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג, ומכלינן קרנא - נצלחיה לציבי ונשקליה! - אי משום הא - לא קשיא, זמנין דשלמו שני משכנתא מקמי יובל, אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק לה ארבע וחמש שנין מקמי יובל.

 

 

רש"י מסכת בבא מציעא דף עט עמוד א

 

ואין לו עליו - אין לשוכר על המשכיר.

אלא תרעומות - שהשכיר לו חמור כחושה.

דשכיח למיגר - מוצא חמור אחר כאן לשכור.

אם יש בדמים - של נבילה.

ליקח - בו חמור כל שהוא.

יקח - וישלים דרכו, דהא שיעבד לו חמור זה, ותנן במתניתין: מתה חייב להעמיד לו חמור אחר, ומשני בשאין בדמיה ליקח.

ופרכינן: ואם יש בדמיה לשכור - ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם, וישכור חמור לעצמו, דהא שיעבד לו חמור זה, ותנן במתניתין: מתה חייב להעמיד לו חמור אחר.

לא מכלינן קרנא - וכי תנן במתניתין: חייב להעמיד לו חמור % אחר % - היכא דמתה בעודה בבית הבעלים, דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא, אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא.

יבש האילן - מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא, דכתבי במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף לעיל /בבא מציעא/ (סז, ב).

שניהם אסורין בו - לבקע עצים ולשרוף, דאי שריף ליה לוה - כליא קרנא דמלוה, ואי שריף ליה מלוה - כליא קרנא דלוה.

הדרא ארעא - דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים, ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא, וקא כליא קרנא דלוה.

שאינה חוזרת ביובל - אלא ימתין עד ששים, ותחזור לו.

והארץ לא תמכר לצמיתות - כאן פירש לך טעמו של מצות יובל, אלמא אין היובל מוציא אלא קרקע, שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת.

הכי גרסינן: אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג - דלא כליא קרנא.

ניצלחיה לציבי - אי לא למכליא קרנא חייש למה ליה ליקח בו קרקע יבקע המלוה את העצים וישרפם.

זימנין דשלמו ליה ימי משכנתא - שנים שהיה האילן ממושכן לו יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים, ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים, ולעולם מכלינן קרנא.

 

ש"ס וילנא דף עט עמוד א