תלמוד
בבלי מסכת בבא
מציעא דף עח עמוד
ב - עט עמוד א
השוכר
את החמור והבריקה.
מאי והבריקה? הכא
תרגימו נהוריתא,
רבא אמר: אבזקת.
ההוא דאמר להו:
אבזקת במילתא דמלכא,
אמרו ליה: במאי,
בטלי כסף או בטלי
דהב? איכא דאמרי:
בטלי כסף אמר, וקטלוה.
איכא דאמרי: בטלי
דהב אמר, ושבקוה.
או
שנעשית אנגריא
אומר לו הרי שלך
לפניך. אמר רב: לא
שנו אלא באנגריא
חוזרת, אבל אנגריא
שאינה חוזרת - חייב
להעמיד לו חמור.
ושמואל אמר: בין
אנגריא חוזרת בין
אנגריא שאינה חוזרת,
אם בדרך הליכה
ניטלה - אומר לו:
הרי שלך לפניך,
ואם לאו בדרך הליכתה
ניטלה - חייב להעמיד
לו חמור. מיתיבי:
השוכר את החמור
והבריקה או שנשתטתה,
אומר לו: הרי שלך
לפניך. מתה או שנעשית
אנגריא - חייב להעמיד
לו חמור. בשלמא
לרב - לא קשיא; כאן
- באנגריא חוזרת,
כאן - באנגריא שאינה
חוזרת. אלא לשמואל
קשיא! וכי תימא:
לשמואל נמי לא
קשיא; כאן - שבדרך
הליכתה ניטלה,
כאן - שלא בדרך הליכתה
ניטלה. הא מדקתני
סיפא: רבי שמעון
בן אלעזר אומר:
אם בדרך הליכתה
ניטלה - אומר לו:
הרי שלך לפניך,
ואם לאו - חייב להעמיד
לו חמור. מכלל דלתנא
קמא לא שאני ליה!
- אמר לך שמואל: לאו
מי איכא רבי שמעון
בן אלעזר דקאי
כוותי? אנא דאמרי
כרבי שמעון בן
אלעזר. איבעית
אימא: כולה רבי
שמעון בן אלעזר
היא, וחסורי מיחסרא
והכי קתני: השוכר
את החמור והבריקה
או נשתטית אומר
לו: הרי שלך לפניך.
מתה או שנעשית
אנגריא - חייב להעמיד
לו חמור. במה דברים
אמורים - שלא בדרך
הליכתה ניטלה,
אבל ניטלה בדרך
הליכתה - אומר לו:
הרי שלך לפניך,
דברי רבי שמעון
בן אלעזר. שהיה
רבי שמעון בן אלעזר
אומר: אם בדרך הילוכה
ניטלה - אומר לו:
הרי שלך לפניך,
ואם לא - חייב להעמיד
לו חמור. ומי מצית
מוקמת לה כרבי
שמעון בן אלעזר?
והא קתני רישא:
השוכר את החמור
והבריקה או שנשתטתה,
אומר לו: הרי שלך
לפניך. ואילו רבי
שמעון בן אלעזר
אמר: השוכר את החמור
לרכוב עליה והבריקה
או שנשתטתה - חייב
להעמיד לו חמור!
- אמר רבה בר רב הונא:
לרכוב עליה שאני.
אמר רב פפא: וכלי
זכוכית - כלרכוב
עליה דמי.
רש"י
מסכת בבא מציעא
דף עח עמוד ב - עט
עמוד א
נהוריתא
- מוליי"א בלעז
+כתם לבן בעין+, היוצאת
בשחור העין.
אבזקא
- התולעים התליעו
רגליה.
אבזקא
במילתא דמלכא
- ראיתי עש שאוכל
שיראים של אוצר
המלך.
בטלי
כסף - כלי פשתן.
בטלי
זהב - כלי צמר צבועין
אדום.
וקטלוה
- שאין עש אוכל כלי
פשתן.
אבל
אנגריא שאינה חוזרת
- הוה ליה כמתה או
נשברה.
אם בדרך
הליכתה ניטלה
- שהאנגריא מוליכתה
לדרך שהיה זה רוצה
להלך.
אומר
לו הרי שלך לפניך
- שכן דרך אנגריא,
נוטל חמורו של
זה ומהלך בעליה
אחריה, וכל חמור
שפוגע בו ראשון
- נוטלו, ומחזיר
לו את שלו, והשני
חוזר אחר חמורו
עד שפוגע באחר,
הלכך אומר לו: הואיל
ואף מזלך גרם - שכור
חמור אחר ולך אחריו,
עד שיפגע בחמור
אחר.
הבריקה
או שנשתטית - עדיין
היא ראויה למשאו.
בשלמא
לרב לא קשיא - רומיא
דמתניתין אהדדי,
דמצי לשנויי כאן
בחוזרת וכו'.
לרכוב
שאני - שמא תפול
תחתיו בגשר או
תשליכנו באחת הפחתים.
