תלמוד
בבלי מסכת בבא
מציעא דף עז עמוד
ב - עח עמוד א
תנן:
כל המשנה - ידו על
התחתונה, וכל החוזר
בו - ידו על התחתונה.
בשלמא כל המשנה
ידו על התחתונה
- דסתם לן תנא כרבי
יהודה. אלא כל החוזר
בו ידו על התחתונה
לאתויי מאי? לאו
לאתויי פועל וכרבי
דוסא? אלא, רבי דוסא
תרתי קאמר, ורב
סבר לה כוותיה
בחדא ופליג עליה
בחדא. איבעית אימא:
כל החוזר בו ידו
על התחתונה - לכדתניא:
כל החוזר בו - כיצד?
הרי שמכר שדה לחבירו
באלף זוז - ונתן
לו מעות מהן מאתים
זוז, בזמן שהמוכר
חוזר בו - יד לוקח
על העליונה, רצה
- אומר לו תן לי מעותי,
או תן לי קרקע כנגד
מעותי. מהיכן מגביהו
- מן העידית. ובזמן
שלוקח חוזר בו
- יד מוכר על העליונה,
רצה - אומר לו: הילך
מעותיך, רצה - אומר:
הילך קרקע כנגד
מעותיך. מהיכן
מגביהו - מן הזיבורית.
רבן שמעון בן גמליאל
אומר: מלמדין אותן
שלא יחזרו. כיצד?
כותב לו: אני פלוני
בן פלוני מכרתי
שדה פלונית לפלוני
באלף זוז, ונתן
לי מהם מאתים זוז,
והריני נושה בו
שמונה מאות זוז.
קנה, ומחזיר לו
את השאר אפילו
לאחר כמה שנים.
אמר מר: מהיכן מגביהו
מן העידית. קא סלקא
דעתך מעידית דנכסיו,
ולא יהא אלא בעל
חוב, ותנן: בעל חוב
דינו בבינונית!
ועוד: הא ארעא דיהיב
זוזי. - אמר רבי נחמן
בר יצחק: מעידית
שבה, ומזיבורית
שבה. רב אחא בריה
דרב איקא אמר: אפילו
תימא מעידית דנכסיו,
סתם מאן דזבין
ארעא באלפא זוזי
- אוזולי מוזיל
ומזבין נכסיו,
והוה ליה כניזק,
ותנן: הניזקין
שמין להן בעידית,
................................
דאמר
רבא: האי מאן דזבין
מידי לחבריה וקא
עייל ונפיק אזוזי
- לא קני, לא קא עייל
ונפיק אזוזי - קני.
ואמר רבא: האי מאן
דאוזפיה מאה זוזי
לחבריה ופרעיה
זוזא זוזא - פרעון
הוי, אלא דאית ליה
תרעומת גביה. דאמר
ליה: אפסדתינהו
מינאי. ההוא גברא
דזבין ליה חמרא
לחבריה, ופש ליה
חד זוזא, וקא עייל
ונפיק אזוזא. יתיב
רב אשי וקא מעיין
בה: כי האי גוונא
מאי, קני או לא קני?
אמר ליה רב מרדכי
לרב אשי: הכי אמר
אבימי מהגרוניא
משמיה דרבא: זוזא
כזוזי דמי, ולא
קני. אמר ליה רב
אחא בריה דרב יוסף
לרב אשי: והא אמרינן
משמיה דרבא קני!
- אמר ליה: תתרגם
שמעתיך במוכר שדהו
מפני רעתה.
רש"י
מסכת בבא מציעא
דף עז עמוד ב - עח
עמוד א
כרבי
יהודה - פלוגתייהו
בפרק הגוזל עצים
(בבא קמא ק, ב): לצבוע
לו אדום וצבעו
שחור וכו' ולקמן
בפירקין /בבא מציעא/
(עח, ב) מייתי לה.
לאו
לאתויי שכיר יום
- דרישא דמתניתין
תנא אומנין דמשמע
קבלנות, ותנא בהן
ידו על התחתונה,
הדר תנא כל החוזר
- לאתויי פועל.
ואיבעית
אימא כל החוזר
בו - לאו לאתויי
פועל, דרחמנא אקיל
גביה, אלא לאתויי
הך חזרה דתניא
וכו'.
מהיכן
מגביהו - מגבה לו
חובו.
מן העידית
- ולקמן מפרש טעמא.
מלמדין
אותן - לכל הלוקח
ואין לו מעות כולן
אלא מקצתן, לעשות
ביניהם תחלה דבר
קיום, שלא יוכלו
לחזור.
והרי
אני נושה בו - דכיון
שעשאם עליו מלוה
הוה כאילו נטלם
והלוום, וקרקע
נקנית בכסף.
מעידית
דנכסים - דשאר נכסיו,
שאם יש לו קרקע
יפה מזו - יטול בה
בשוה מאתים.
לא יהא
אלא בעל חוב - לא
יהא לוקח זה דינו
קל, אלא אפילו הוא
חמור כבעל חוב,
שיש לחוש בו לנעילת
דלת - אף הוא לא יפה
כחו ליטול עידית
אלא בינונית.
סתם
מאן דזבין ארעא
(לחבריה) באלפא
זוזי אוזיל ומזבין
- סתם איש הקונה
קרקע גדולה ויקרה
כזו אין כל כך מעות
מצויות לו אלא
אם כן מכר מטלטלין
ושדות קטנות וצריך
למכור בזול, וכי
חוזר בו מוכר - נמצא
זה ניזק על ידו.
ותנן
הניזקין שמין להן
בעידית - לגבות
מעידית נכסיו של
מזיק כדכתיב (שמות
כב) מיטב שדהו ישלם.
דכתב
הכי - שזקפו עליו
במלוה.
.......................................
הא דעייל
ונפיק אזוזי - האי
דקתני דאי לא זקפו
עליו במלוה חוזר
- בדעייל מוכר ונפיק
ומחזר אחר הלוקח
ליתן לו מעותיו,
גלי דעתיה דזוזי
אנסוהו למכור,
וכיון דלא יהיב
ליה זוזי בשעת
דחקו - אדעתא דהכי
לא זבין ליה.
דזבין
ליה חמרא - חמור.
ופש
- גבי לוקח חד זוזא.
וקא
עייל ונפיק - מוכר
אההוא זוזא.
כי האי
גוונא - משום חד
זוזא, מי אמרינן
דמצי למיהדר?
מפני רעתה - דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח.
