תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עה עמוד ב - עו עמוד א

 

משנה.  השוכר את האומנין והטעו זה את זה - אין להם זה על זה אלא תרעומת. שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן - מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען. השוכר את האומנין וחזרו בהן - ידם על התחתונה  אם בעל הבית חוזר בו - ידו על התחתונה. כל המשנה - ידו על התחתונה, וכל החוזר בו - ידו על התחתונה.

 

גמרא. חזרו זה בזה לא קתני, אלא הטעו זה את זה דאטעו פועלים אהדדי. היכי דמי? דאמר ליה בעל הבית: זיל אוגר לי פועלים, ואזל איהו ואטעינהו. היכי דמי? אי דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזיל איהו אמר להו בתלתא - תרעומת מאי עבידתיה? סבור וקביל! אי דאמר ליה בעל הבית בתלתא, ואזיל איהו אמר להו בארבעה, היכי דמי? אי דאמר להו שכרכם עלי - נתיב להו מדידיה! דתניא: השוכר את הפועל לעשות בשלו, והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו. - לא צריכא, דאמר להו שכרכם על בעל הבית. ולחזי פועלים היכי מיתגרי! - לא צריכא, דאיכא דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא. דאמרו ליה: אי לאו דאמרת לן בארבעה - טרחינן ומתגרינן בארבעה. איבעית אימא: הכא בבעל הבית עסקינן, דאמרו ליה: אי לאו דאמרת לן בארבעה - הוה זילא בן מילתא לאתגורי. איבעית אימא: לעולם בפועלים עסקינן, דאמרי ליה: כיון דאמרת לן בארבעה - טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא. - ולחזי עבידתייהו! - בריפקא. - ריפקא נמי מידע ידע! - דמלי מיא, ולא ידיע. איבעית אימא: לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא. ודקאמרת סבור וקביל - דאמרי ליה: לית לך +משלי ג'+ אל תמנע טוב מבעליו?

 

 

רש"י מסכת בבא מציעא דף עה עמוד ב - עו עמוד א

 

משנה

השוכר את האומנין והטעו זה את זה - מפרש בגמרא.

שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחלילין - קדר - בעל קרון.

פרייפרין - עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון.

חלילין לכלה - לשמח חתן וכלה.

או למת - לקונן.

משרה - רויי"ש, מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין.

מקום שאין אדם - שאינו מוצא פועלין לשכור, והפשתן אבד, והוא סמך עליהן.

שוכר עליהם - בני אדם ביוקר, ועליהם לשלם.

או מטען - מפרש בגמרא.

השוכר את האומנין - לעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך.

וחזרו בהן - לאחר שעשו מקצת.

ידם על התחתונה - אם הוקרו פועלים, ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות - מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו, ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות - ישום להם מה שעשו, ויתן להם מה שפסק, עשו חציה - יתן להם חצי שכרן, ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך, ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו.

ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה - יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת פועלים - על כרחו יתן להם כמה שפסק, חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה.

כל המשנה ידו על התחתונה - כגון: נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור, אם השבח יותר על היציאה - אין נותן לו שכרו משלם, אלא דמי יציאת עצים וסממנים, ואם יציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח.

וכל החוזר בו - בגמרא מפרש לאתויי מאי.

 

גמרא.

חזרו בהן לא קתני - דניהוי האי הטעו הם את בעל הבית או בעל הבית אותן, דאם כן הוה ליה למיתני לשון חזרה.

דאטעו פועלים אהדדי - אחד מן הפועלים הטעה את חבירו.

בארבעה זוזי - ליומא.

אמר להו איהו - בתלתא.

סבור וקבול - ומאי תרעומתן.

ואמר להו בארבעה - ולערב לא נתן בעל הבית אלא שלשה.

היכי דמי - דתרעומת יהיה להן ולא יותר.

וליחזי פועלים היכי מתגרי - אי מתגרי בארבעה - על כרחיה דבעל הבית ניתיב ארבעה, דהא קתני נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו, ואף על פי שלא צוהו, והרי ההנה אותו בכך, ואי מתגרי בשלשה - מאי תרעומת איכא?

הוה טרחינן - לבקש אדם דזקוק לפועלים, שישכור בארבעה.

אי בעית אימא בבעל הבית עסקינן - בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו, ואינו נשכר למלאכת אחרים אם לא ביותר על דמי שכירות, והיינו תרעומת, דאי לאו דאמרת לי בארבעה - לא הייתי מזלזל בעצמי.

לעולם בפועלים - הרגילים למלאכת אחרים.

בריפקא - שחפרו חריץ סביבות שדה, ואין מלאכתן ניכרת, כגון דמלו מיא כדמסיים ואזיל.

אל תמנע טוב מבעליו - פסוק הוא במשלי.

 

ש"ס וילנא דף עה עמוד ב

ש"ס וילנא דף עו עמוד א